1בעמדו לפני פרעה נאמרה לו. אבל הפרשה הקודמת יתכן שנאמרה לו קודם בואו לפני פרעה והיא מה שנאמר' בפרשת ואלה שמות ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים כו' ושאלה אשה משכנתה כו' ונכתבה פה פעם שנית בעבור שעתה הגיע העת אשר ייעדם בה מאז אבל הפרשה הזאת שנאמר בה שהמכה אשר יצאו בה ישראל ממצרים תהיה בחצות הלילה ושימותו כל בכורי מצרים מבכור פרעה כו' והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים כו' ולכל בני ישראל כו' וירדו כל עבדיך כו' שלא רמז בה בשום מקום הוא בהכרח שנ' שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו שהרי משיצא לפניו לא הוסיף ראות פניו ואע"פ שהארץ מלאה גלולים ואמר תפל' קלה לא התפלל בתוך הכרך כדכתיב כצאתי את העיר וכל שכן דבור חמור. י"ל שבשביל כבוד משה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך שלא ימצא בדאי קפץ הב"ה ודבר עם משה בפלטין של פרע' שכך אמרו רז"ל קפץ הש"י עליו כביכ' נכנס בפלטי' של פרע' בשביל משה שלא ימצא בדאי ואת מוצא שלא דבר הב"ה עם משה בביתו של פרע' אלא אותה שעה בלבד מנין כצאתי את העיר וגומר או שהגביהו משם עשרה טפחים ודבר עמו כמו שאמרו במדרש במסכת סוכה שכינה לא ירדה למטה מעשרה. ופריך התם והא כתיב וירד יי' על הר סיני והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר זיתים. ומשני למעלה מעשרה ואף על פי שבאותה אגדה דלעיל שאמרו בה כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה כו' מסיים בה ועכשיו קפץ הב"ה ודבר עם משה שנאמר עוד נגע אחד ומשמע שהפרשה הקודמת ג"כ בעמדו לפני פרעה נאמר' לו מ"מ הרב לא דחק עצמו להצטרך לזה אלא בפרשה השנית משום דפרשה הקודמת אע"פ שכבר אמרו בה שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו כיון שעל דרך הפשט יכול לפרש בה שזו היא שנאמרה לו קודם בואו לפני פרעה בפרשת ואלה שמות לא הוצרך לומר זה:2כחצות הלילה כהחלק הלילה. שיהיה כחצות מקור על משקל כעלות המנחה שאז יהיה הכ"ף שבו מתפרש במקום כאשר לא שיהיה כחצות שם כמו חצות לילה אקום מפני שאז הכ"ף שבו מתפרש כ"ף הדמיון כמו הלא כה דברי כאש וכפטיש או כ"ף השיעור כמו כעשרת הימים כאיפה שעורים ושניהם בלתי נכונים מפני שאם תתפרש כ"ף השיעור יחוייב שיהיה הדבר מסופק ואי אפשר לומר זה בדברי השם משום דמי איכא ספק' קמי שמיא ואם יתפרש כ"ף הדמיון יחוייב שתהי' השעה שדבר זה למשה באורתא דתליסר נגהי ארביסר ואמר לו למחר כחצות הלילה הזה שהוא בחצות הלילה של חמיסר אני יוצא בתוך מצרים ואי אפשר לומר זה שהרי לא דבר השם עם משה בלילה כלל אלא ביום שנאמר ויהי ביום דבר יי' ביום צוותו מן היום אשר צוה יי' הלכך עכ"ל שמלת כחצו' היא מקור שפירושו כאשר יחלק הלילה. אבל רז"ל דרשוהו שם כמו חצות לילה אקום והכ"ף כ"ף השיעור ולא שיהיה ספק למשה שהרי דבריו אלה הם דברי השם אלא שאמר ככה שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע דאמר מר במסכת דרך ארץ למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז אבל לא רצה לפרש אותו כ"ף הדמיון וכדרב אשי משום דלא נדבר השם עם משה אלא ביום ועוד שכבר פירש למעלה שפרשה זו בעמדו לפני פרעה נאמר לו שהיה ביום ועוד שחצות הלילה ידוע בעצמו ואינו צריך דמיון כדי להודיע וא"כ אין טעם לומר כחצות הלילה שפירושו כמו חצות הלילה הזה כן יהיה חצות הלילה של מכת בכורות דדוקא העת' שהיא בלתי ידועה עד שפירש אי זו עת מהעתים היא הוצרך לומר בעת שפירש כמו העת הזאת כן היא העת אשר אשוב אליך להודיע העת שישוב אי זו עת מהעתים היא אבל חצות הלילה שהיא עת נכרת ונבדלת בעצמה היה די לומר בחצות הלילה לא כחצות הלילה שפירושו כחצות הלילה יהיה החצות לילה של מכת בכורות וליכא למימר אעפ"כ צריך לומר כחצות מפני שאם יאמר בחצות הלילה לא היינו יודעים אי זה חצות הלילה הוא דאם כן בכחצות נמי אין אנו יודעים אי זה חצות לילה הוא:
